המשך "סיפור מדהים ומזעזע שקרה בשנת תשס"ה"
@NistarotChat | רב הנסתר בטלגרם
מיודענו התקומם נגד ההוראה, וטען שיקשה עליו לציית לה משום שהוא חושש שאחרי הכל ועם כל רצונם הטוב של אנשי הועד,
וכוונותיהם הטובות, הרי כאשר תתארגן המגבית בצורה החדשה, האלמנות שקיבלו ממנו את הכסף מידי שנה לא תקבלנה אותו
עכשיו במועד המתאים ובכמות הרגילה, והן עלולות להפגע מכך, "ואינני רוצה לחשוב מה עלול לקרות כאשר פוגעים באלמנה" אמר.
אנשי הועד הרגיעו אותו ואמרו שאין לו ממה לחשוש הכל יגיע ליעד רק בצורה מסודרת ומאורגנת יותר.
כששמע זאת, נאות בעל החסד להצעה ולא אסף כמידי שנה את הכסף עבור האלמנות בעצמו.
בעת אפיית המצות בערב חג הפסח ניגש אליו בנה של אחת האלמנות, ושאל בשם אמו מדוע לא קיבלו השנה את התמיכה הקבועה..
האיש נדהם עד עמקי נשמתו, והבין על אתר שהחששות שהעלה בפני הועד התבררו כמוצדקים ונכונים.
הוא פנה מיד אל הועד וטענתו בפיו: הרי הבטחתם לי מפורשות להעביר את כל הכסף של האלמנות.
אנשי הועד השיבו לו שאכן כן, הם התכוננו לקים את ההבטחה, אלא שלפני שחלקו את הכספים שנאספו הם דרגו את רשימת
הנצרכים ברשימה אחת גדולה, וכיוון שאותה אלמנה הייתה בסוף הרשימה – לא הספיק הכסף..
הדבר הכאיב לו עד מאד והוא בא בטרוניה אל אנשי הועד מדוע לפחות לא טרחו להודיע לו על כך, והיה עושה מאמצים אישיים
על מנת להעביר כסף לאלמנה או לפחות חלקו.
הדבר היה כאמור בערב חג הפסח לאחר חצות..
למרות הזמן הקצר שעמד לרשותו קיבל האיש על עצמו להשתדל להעביר את הכסף עד כניסת החג, אולם טרדות ההכנה לחג
השכיחו ממנו את הדבר לחלוטין, וכשנזכר בכל זה – היה כבר ליד מיטת בתו בבית החולים.
ההתעלפות הייתה כאמור בתחילת ליל הסדר, ולמחרת בתפילת שחרית בבכית הכנסת ניגש אליו בן אחר של אותה אלמנה
ואמר לו כך:
ברצוני לספר לך מה היה אמש בביתנו בתחילת ליל הסדר,
כאשר אמרנו "הא לחמא עניא" (זה לחם עוני) וכשהגענו למילים "כל דיכפין ייתי ויכול" (כל מי שרעב יבוא ויאכל) פרצה אימי
בבכי ואמרה "שכחו אותי השנה… נשכחתי כמת מלב, ואף אחד לא זכר את המעשים הטובים שעשה בעלי כאן בשכונה, שכחו
אותי לגמרי".
איש החסד שאל את בן האלמנה אם הוא יכול להיזכר מה הייתה השעה שבה פרצה אמו בבכי, הבן נזכר ונקב בשעה, התברר
מיד לאיש החסד שאלו היו אותם רגעים בהם התעלפה בתו, והושבתה שמחת ליל הסדר גם בקרב משפחתו.
"אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך", כך כתוב.
ואם אתה לא עושה כך, עף על פי שרצית והתאמצת, אזי חס ושלום הקב"ה גורם להשבתת השמחה בבתיהם של מי שהיה יכול
לסייע. הגם שבמקרה הזה אי אפשר להאשים את בעל החסד, שכן הוא דאג את דאגתה, אך הבין שבשמיים לא היו מרוצים.
לכן יהודים יקרים, כל אחד יעשה מאמץ בלי נדר לשמח את העניים, גם הם זקוקים להרחבה.
@NistarotChat | רב הנסתר בטלגרם
לסיום,
שמעתי פעם מתלמיד חכם גדול ומוכר בדור שאמר שלפני חג הפסח כולם דואגים לאוכל ומזון לנזקקים וזה מבורך,
אך צריך להתאמץ עוד קצת ולאסוף עבורם כסף לבגדים חדשים עבור הפסח, לכן הוא פתח באיסוף כסף למגבית גם עבור
בגדים לילדים של משפחות נזקקות כדי שיוכלו לשבת בחג בבגד נאה, ולא רק עם אוכל מהודר. גם הם צריכם לשמוח את שמחת החג.
אשריכם ישראל.
@NistarotChat | רב הנסתר בטלגרם
מיודענו התקומם נגד ההוראה, וטען שיקשה עליו לציית לה משום שהוא חושש שאחרי הכל ועם כל רצונם הטוב של אנשי הועד,
וכוונותיהם הטובות, הרי כאשר תתארגן המגבית בצורה החדשה, האלמנות שקיבלו ממנו את הכסף מידי שנה לא תקבלנה אותו
עכשיו במועד המתאים ובכמות הרגילה, והן עלולות להפגע מכך, "ואינני רוצה לחשוב מה עלול לקרות כאשר פוגעים באלמנה" אמר.
אנשי הועד הרגיעו אותו ואמרו שאין לו ממה לחשוש הכל יגיע ליעד רק בצורה מסודרת ומאורגנת יותר.
כששמע זאת, נאות בעל החסד להצעה ולא אסף כמידי שנה את הכסף עבור האלמנות בעצמו.
בעת אפיית המצות בערב חג הפסח ניגש אליו בנה של אחת האלמנות, ושאל בשם אמו מדוע לא קיבלו השנה את התמיכה הקבועה..
האיש נדהם עד עמקי נשמתו, והבין על אתר שהחששות שהעלה בפני הועד התבררו כמוצדקים ונכונים.
הוא פנה מיד אל הועד וטענתו בפיו: הרי הבטחתם לי מפורשות להעביר את כל הכסף של האלמנות.
אנשי הועד השיבו לו שאכן כן, הם התכוננו לקים את ההבטחה, אלא שלפני שחלקו את הכספים שנאספו הם דרגו את רשימת
הנצרכים ברשימה אחת גדולה, וכיוון שאותה אלמנה הייתה בסוף הרשימה – לא הספיק הכסף..
הדבר הכאיב לו עד מאד והוא בא בטרוניה אל אנשי הועד מדוע לפחות לא טרחו להודיע לו על כך, והיה עושה מאמצים אישיים
על מנת להעביר כסף לאלמנה או לפחות חלקו.
הדבר היה כאמור בערב חג הפסח לאחר חצות..
למרות הזמן הקצר שעמד לרשותו קיבל האיש על עצמו להשתדל להעביר את הכסף עד כניסת החג, אולם טרדות ההכנה לחג
השכיחו ממנו את הדבר לחלוטין, וכשנזכר בכל זה – היה כבר ליד מיטת בתו בבית החולים.
ההתעלפות הייתה כאמור בתחילת ליל הסדר, ולמחרת בתפילת שחרית בבכית הכנסת ניגש אליו בן אחר של אותה אלמנה
ואמר לו כך:
ברצוני לספר לך מה היה אמש בביתנו בתחילת ליל הסדר,
כאשר אמרנו "הא לחמא עניא" (זה לחם עוני) וכשהגענו למילים "כל דיכפין ייתי ויכול" (כל מי שרעב יבוא ויאכל) פרצה אימי
בבכי ואמרה "שכחו אותי השנה… נשכחתי כמת מלב, ואף אחד לא זכר את המעשים הטובים שעשה בעלי כאן בשכונה, שכחו
אותי לגמרי".
איש החסד שאל את בן האלמנה אם הוא יכול להיזכר מה הייתה השעה שבה פרצה אמו בבכי, הבן נזכר ונקב בשעה, התברר
מיד לאיש החסד שאלו היו אותם רגעים בהם התעלפה בתו, והושבתה שמחת ליל הסדר גם בקרב משפחתו.
"אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך", כך כתוב.
ואם אתה לא עושה כך, עף על פי שרצית והתאמצת, אזי חס ושלום הקב"ה גורם להשבתת השמחה בבתיהם של מי שהיה יכול
לסייע. הגם שבמקרה הזה אי אפשר להאשים את בעל החסד, שכן הוא דאג את דאגתה, אך הבין שבשמיים לא היו מרוצים.
לכן יהודים יקרים, כל אחד יעשה מאמץ בלי נדר לשמח את העניים, גם הם זקוקים להרחבה.
@NistarotChat | רב הנסתר בטלגרם
לסיום,
שמעתי פעם מתלמיד חכם גדול ומוכר בדור שאמר שלפני חג הפסח כולם דואגים לאוכל ומזון לנזקקים וזה מבורך,
אך צריך להתאמץ עוד קצת ולאסוף עבורם כסף לבגדים חדשים עבור הפסח, לכן הוא פתח באיסוף כסף למגבית גם עבור
בגדים לילדים של משפחות נזקקות כדי שיוכלו לשבת בחג בבגד נאה, ולא רק עם אוכל מהודר. גם הם צריכם לשמוח את שמחת החג.
אשריכם ישראל.
